החלטה בתיק ת"א 1452-07

1. בפניי בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל") שהגישו הנתבעות בתיק זה.

הרקע לבקשה  

2.      התובע יליד 1978, טוען לקיומו של נזק גוף שאירע לו בעקבות תאונת דרכים מיום 28/5/06, שאת נזקיו הוא תובע בתביעה זו. בתביעתו טוען התובע לקיומה של "נכות על פי דין" כמשמעותה בס' 6ב' לחוק הפלת"ד (להלן: " הקביעה"). כמו כן, קבע המל"ל כי יש להפעיל את תקנה 15 בשיעור של 1/2 כך שנכותו הצמיתה עומדת על 15% מיום 1/2/2007.

עניינה של התובע נידון בפני וועדות רפואיות מטעם המל"ל, במועדים שונים:

                                 א.         ביום 25/2/07 עמד התובע בפני וועדה רפואית אשר קבעה כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

                                  ב.         ביום 8/8/07 נתכנסה הוועדה רפואית לעררים בעניינו של התובע. נקבע כי לתובע נכות של 10% לפי ס' 35(1) ב' בשל מצב לאחר שבר מרוסק של מסרק 5 וצלקת עם הפחתת תחושה בהיבט הפנימי של קרסול ימין. וכן נקבע כי יש להגדיל את שיעור הנכות לשיעור של 15% באמצעות הפעלת תקנה 15.

                                  ג.          ביום 17/5/09  דנה הוועדה הרפואית בבקשת התובע להחמרת מצב. נקבע כי בהתייחס למצב לאחר שבר מסרק 5 ו-2, כי לא חלה החמרה במצבו של התובע.

                                  ד.         ביום 3/1/10 דנה הועדה הרפואית לעררים בערעור התובע בגין החמרת המצב לעניין מסרק 2. נקבע כי "הוועדה עיינה בחוו"ד המשלימה של ד"ר שרייברמן מתאריך 30/11/09 ומקבלת אותה. לפי חוו"ד זו לא חל שינוי במצב בסיס המפרק הקונפורמי האמצעי עם מטטרסוס שני. לפיכך בהתאם לממצאי הבדיקה הגופנית ובדיקות הדימות קובעת הוועדה כי לא חלה החמרה במצב התובע. הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר ניסקה מתאריך 26/7/09 ואינה מקבלת אותה. הוועדה לא מצאה הגבלה התנועות סובאריות כפי שמתואר בחוו"ד ולכן מותירה את הנכות בת 10% על כנה."

                                 ה.         ביום  17/10/10 נתכנסה שוב הועדה הרפואית לעררים בהמשך לפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, וקבעה אי אין שינוי בדרגת הנכות הצמיתה. בפרק "סיכום ומסקנות" נקבע כי "הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר שרייברמן 26/7/10 רנטגנולוג ובחוו"ד מיום 30/11/09 באותו נושא. ד"ר שרייברמן קובע כי אין הבדל משמעותי בין הבדיקות  2006, 2008, 2009...  מאחר ואין שינוי המצב מטטראס שני מבחינה רדיאולוגית הוועדה נותרת בדעתה כי אין החמרה קלינית ורדיולוגית במצב התובע".

                                  ו.          ביום 20/9/11 ניתנה החלטת הועדה הרפואית לעררים, בהמשך לפסק הדין בית הדין לעבודה מיום 23/3/11. בפני הוועדה הוצגו דוחות ועדות קודמות וחוו"ד ד"ר שרייברמן מיום 3/8/11. הוועדה קבעה בפרק סיכום ומסקנות כי "הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר שרייברמן- רנטגנולוג מ 3/8/11 אותה ביקשה הועדה בהתאם לפס"ד מתאריך 23/3/11, בחוו"ד זו מתייחס הפעם ד"ר שרייברמן במפורט לנושא עצם מסרק 2, והועדה מקבלת את קביעתו ומסקנותיו, ולכן אין נכות ספציפית הקשורה למסרק 2, כף רגל ימין. ובכל אין החמרה במצבו".

3. ביום 21/11/11 הגיש התובע את הבקשה נשוא החלטה זו, המכוונת להתיר לו להביא ראיות לסתירת קביעת הוועדה הרפואית מטעם המל"ל בכל הקשור להחלטת המל"ל כי לתובע לא נותרה נכות במסרק 2 בכף רגל ימין.
4. התובע טוען כי המל"ל לא התייחס לחומר הרפואי המלא, לרבות תוצאות בדיקות CT, ולהשוואה בין השינוי בין תוצאות הבדיקה משנת 2006 לתוצאות בדיקת ה CT משנת 2009. זאת ועוד, טוען התובע כי על פרוטוקול הועדה הרפואית היו לאקוניים, מעורפלים, לא מפורטים דיים ומסתמכים על חומר שגוי ולראיה לכך נראה כי בשני הדיונים שהתקיימו, החזיר בית הדין לעבודה את הועדה הרפואית של המל"ל לשוב וליתן התייחסות ראויה להחלטותיה ולנמקן כראוי. התובע טוען כי מדובר באי בהירות מהותית המחייבת בירור ואשר נכנסת לאותם מקרים חריגים המצדיקים הבאת ראיות לסתור.
5. תגובת הנתבעת נתבקשה ונתקבלה, לפיה היא מתנגדת לבקשה להבאת ראיות לסתור מכיוון שבמקרה דנן לא מתקיימים התנאים המיוחדים המצריכים הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. לטענת הנתבעת, הועדה דנה בשאלת הנכות הנטענת במסרק 2 ואף עשתה למעלה מן הנדרש כאשר פנתה למומחה בתחום הרנטגנוטלוגיה לצורך קבלת חוות דעתו. לטענתה, מומחה המל"ל, ד"ר שרייברמן עיין בכל המסמכים, לרבות פסקי הדין של בהי"ד לעבודה, ועדות המל"ל, בדיקות CT ומיפוי עצמות וקבע על בסיסן כי " אין עדות לפגיעה במסרק 2". המדובר בקביעה עובדתית אשר סותרת את טענות התובע.

זאת ועוד, טוענת הנתבעת כי הוועדה הרפואית מיום 20/9/11 נימקה את קביעתה כך שלא ברורה טענת התובע כי הועדה לא פירטה את החלטתה.  

המסגרת החוקית לבחינת הבקשה

6. המסגרת החוקית על פיה יש לבחון את הבקשה נקבעה בסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, הקובע:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

7.      מהותו של סעיף זה הוסברה על ידי כב' השופט א' ריבלין ברע"א 4484/06, מור רינה נ' אישי ישיר חברה לביטוח 1996 בע"מ, כדלהלן:

"סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעיקרו של דבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע (בר"ע 309/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 701). לתכלית הדיונית מצטרף גם רציונאל נוסף של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית...".